האיגרת אל־העברים 1

1 לפני שנים רבות דיבר אלוהים אל אבותינו באמצעות הנביאים בדרכים שונות, וסיפר להם, שלב אחרי שלב, על תוכניותיו. 2 אך עתה, באחרית הימים, דיבר אלינו אלוהים באמצעות בנו, אשר בידו הפקיד את הכול ועל־ידו ברא את העולם ואת כל אשר בו. 3 בן־האלוהים מקרין את זוהר כבוד האלוהים; הוא צלם תכונותיו של אלוהים, ובכוח דברו הוא נושא את העולם כולו. לאחר שהקריב את עצמו למעננו, כדי לטהר אותנו מחטאינו, עלה בן האלוהים למרומים וישב לימין האלוהים. 4 בזאת הוכיח שהוא בעל חשיבות גדולה מכל המלאכים, ואלוהים אישר עובדה זאת כשהעניק לו את השם: “בן־אלוהים” – שם שלא הוענק לאף מלאך! 5 לאיזה מלאך אמר אלוהים אי־פעם: “בני אתה, אני היום ילדתיך”?, או “אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן”? 6 כשהציג אלוהים לפני העולם את בנו בכורו, את ישוע המשיח, אמר: “השתחוו לו כל־מלאכי אלוהים”. 7 ועל המלאכים אלוהים אומר: “עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט”. 8 אך לבנו הוא אומר: “כסאך, אלוהים, עולם ועד, שבט מישר שבט מלכותך. 9 אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך”. 10 גם במקום אחר אנו מוצאים רמז לעליונותו של הבן: “אתה, אדוני, לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים. 11 המה יאבדו, ואתה תעמד; וכולם כבגד יבלו. 12 כלבוש תחליפם, ויחלפו. ואתה הוא ושנותיך לא יתמו”. 13 האם אמר אלוהים אי־פעם לאחד המלאכים את אשר אמר לבנו: “שב לימיני עד אשית ‎ א‎וֹיְבֶיךָ הֲד‎וֹם לרגליך”? 14 לא! כי המלאכים הם רק רוחות שרת, אשר נשלחו לעזור ולהשגיח על העתידים להיוושע.